יום הזיכרון לחללי צה"ל תשפ"ב
משפחות שכולות, תלמידים, הורים, צוות ביה"ס, בוגרים, חיילים יקרים שלנו,
מדינת ישראל קמה על אדני זיכרון, עיקר אדני הזיכרון עליהם מושתתים יסודות המדינה הינו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
ביום זה, יותר מכל ימות השנה, תחושת האחדות הפנימית, ההזדהות הלאומית, ההשתתפות באבלה של משפחת השכול ותחושת העצב על החיים הצעירים שנגדעו במאבק על עצמאות המדינה עמוקה מכל עת.
יום זה הינו יום של לימוד על מסירות הנפש למען הכלל והמדינה, על אהבת הארץ אך יותר מכל הינו יום של מתן כבוד לחללים.
ביום הזה אנו מבקשים להיות עם כל משפחות הנופלים של ביה"ס, לחבק אותן, לחזק אותן ולציין את נופלי בית הספר:
סמל שני תומר נוב
סרן אביב חאקני
וסרן משה טרנטו
זיכרם לברכה.
כאבן הפרטי של המשפחות השכולות נהפך ליגון לאומי, לנגד עיני אזרחי המדינה ניצבת הדמות האישית המוכרת שהקריבה את נפשה למען תקומת הארץ.
גם בשנה זו הנושא המרכזי הוא הזדמנות להתחבר.
יום זה הוא יום בו עם ישראל על כל גווניו מצטרף לכאב המשפחות שאיבדו את היקר להם מכל. שמאפשרים לנו לחיות במדינתנו כעם חופשי בארצנו.
ביום מיוחד זה נופלות כל המחיצות ותחושת האחדות ושותפות הגורל הופכת לחזקה מתמיד.
יום בו החברה בישראל פתוחה לשמוע, להקשיב, לראות ולהרגיש
את הכאב שהפך לחלק בלתי נפרד מעולמה של משפחת השכול.
קהל יקר,
בעוד זמן קצר נסיים את הטקס בשירת ההמנון, שירת התקווה שמסתיימת במילים "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".
אני מבקשת להזמין אתכם להחזיק בראש שתי מחשבות בעודכם שרים את השורה הזו בהמנון.
המחשבה הראשונה –בערב נחגוג 74 שנים לעצמאותנו. 74 שנים בהן אנו חופשיים בארץ. מעשה מופלא של בניין הארץ, חלוציות, יצירה והגשמה בכלל תחומי העשייה. 74 שנים של חברה ישראלית שלמרות ועל אף כל הקשיים, הבעיות והאתגרים היא חברה פועמת ומתפתחת, חברה מובילה ומעצבת, חברה חזקה, עם שורשים עמוקים והישגים רבים ומעוררי השראה.
להיות עם חופשי בארצנו, זה עולם שלם של יצירה מופלאה – זו גאווה גדולה מאד לכולנו.
והמחשבה השנייה – להיות עם חופשי בארצנו – זה לא דבר של מה בכך. לאורך כל ההיסטוריה שלנו וכך גם בתקופה האחרונה – "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו". להיות עם חופשי בארצנו זו גם אחריות, ציווי אם תרצו. ציווי לזכור ולדעת שזה ממש לא מובן מאליו שאנו חופשיים.
ראוי שנזכור את המחיר הכבד ששילמנו בדרך ושנכיר באחריות שלנו להמשיך לפעול ולהבטיח שנוכל להתקיים כאן לבטח גם בשנים הבאות.
לצד הזיכרון עלינו להמשיך את חיינו בארץ, להבטיח את קיומנו ולבסס את העתיד, אתכם תלמידים יקרים, לדור הבא.
יום בו נביט אנו אליכם, כמי שנושאים בנטל ואמורים להמשיך ולנווט את הספינה הישראלית אל חוף מבטחים.
עליכם לעמוד על המשמר, להנציח את הישגי הדורות, להמשיך לפתח את הארץ ולהביאה להישגים חדשים.
עד אז, תפקידינו לעשות הכל כדי שתוכלו לגדול בשקט, במציאות שבה שריקות הטילים והמטוסים לא מפלחות את השמיים, והצופרים מופעלים רק בימי הזיכרון. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
